אייל מיהר בצעדי ריצה אל אולם האירוח, ומצא אנשים אוכלים ומשוחחים. רובנוב לא נראה ביניהם.

"איפה רובנוב?!" טלטל את כתפו של סאשה, מעוזריו הקרובים של האוליגרך.

"אה, הלך לכמה דקות. מישהו ביקש ממנו להראות את הציור המקורי שנמצא בכספ… לאן אתה הולך?!"

אייל זינק ממקומו. את אשר יגור, בא לו. הוא הזהיר והתריע ואיים, ורובנוב צחק לו בפרצוף. אם הוא קורא נכון את המפה, כעת כבר מאוחר מדי.

הוא יצא מאולם המסיבה במהירות, וטיפס במדרגות בריצה. פותח באמצעות הקוד את הכספת המחופה בווילון כבד, ודוהר פנימה.

רובנוב שכב שם, דומם, ללא רוח חיים.

מרחוק שמע יללות סירנה. מישהו כבר הזמין את המשטרה. וזה יכול להיות רק מי שיודע שרובנוב כבר איננו…

אייל הסיט מעט את הווילון. הירח האיר את האחוזה, ומבחינה זו היה הלילה הזה גרוע מאוד לביצוע התנקשות. גם אם ישתק הבא את כל זרקורי החצר הענקית, לא יוכל לכבות את האור שמפזר הירח.

אבל הלילה הזה הייתה האחוזה מלאת אורחים, וזה היה לילה מושלם לאדם המעוניין להסתיר את עצמו.

המשטרה בדרך. הוא לא יסתכן ויבצע שיחת טלפון לאלי, כי זה, יותר מכל, יפליל אותו. הוא לא ביצע את משימת החיסול הזו, אבל היא בכל זאת הושלמה. מישהו ביצע מלאכת מחשבת מופלאה. הרג את האיש, ולפי כל הסימנים, הולך להפליל אותו ברצח.

*

לאדם שהפליל את אייל לא הייתה זהות. אפילו לא שם. הוא טווה את הרשת סביבו בגאונות כזו, שלאייל לא הייתה שום יכולת להיחלץ ממלתעותיה. האם כדי להשתחרר מן המשימה חסרת הסיכוי שהטיל עליו, הוא ייאלץ לפגוע ביקרים לו ביותר?…