רשרוש משמאל. אייל הסתובב באחת, אקדחו מוכן לירי. מאוחר מדי. הוא אוגף מארבעה כיוונים בבת אחת בארבעה אנשים חמישים ברובעי סער.

ה"הי אתה!" נבח העיש מולו, שנראה הבכיר בחוליה הקטנה, "אקדח על האדמה. מיד!"

אייל ציית, תשוש וסחוט. הוא ידע שלא יוכל להתמודד מול ארבעה חמושים, כשבידו רק אקדח בודד והוא ירוי, יגע ומותש.

"הרם ידים". הורה החייל, "אף תנועה!" הוא השמיע שריקה חדה, ובן רגע הקיפו אותם עשרות לוחמים שהגיחו מסבך עצי היער, כשבראשם מפקד בכיר. הוא כיוון את רובהו, שנצרתו היתה משוחררת, וירה.

אייל ניתר הצידה במהירות, והקליע שכוון לראשו בלם את עצמו בעץ. הוא הבין שמטרתם אינה לתפוס אותו, אלא לחסלו. במהירות שיא שלף מן בפאוץ' שלו מזרק, ולנגד עיניהם הנדהמות הפשיל את שרוולו, והזריק את תוכנו אל זרועו.

'מה אתה עושה?" שאג מפקד הכוח, "עצור!"

אייל התעלם, לחץ על הבוכנה, מרוקן את המזרק עד הסוף, ואז משליך אותו בקשת אל התהום שתחתם. אם נותרה טיפה אחת מהחומר היקר במזרק, היא אבדה לעד.

"התרופה נמצאת עכשיו במקום אחר". פנה אל המפקד. "זורמת בדמי, בהגיון קר, הדם שלי שווה מיליונים, אז יהיה קצת חבל להרוג אותי, לא?"

כשמשימתו של אייל גלבוע מסתבכת במדינה זרה, אין שום אף אחד לצדו. אפילו לא ידידיו מן המוסד ומן הסי. איי. אי.  המקסימום שהם יכולים לעשות זה לצפות בו בחרדה, ולקוות עבורו שישרוד. לא רק חייו תלויים בהצלחתו, אלא חיי מאות איש.